קו 991 של חברת אגד

הוא קו האוטובוס הארוך ביותר בישראל.

במשך שש שעות נסיעה,

הוא גומע 445 ק"מ,

מתחיל בנופי הכרמל המוריקים של חיפה

ומסיים בהרים האדומים של אילת.

 

כשנהג האוטובוס מתיישב מאחורי ההגה

ומחליק מעדנות לכביש

הוא יכול להיות הנהג של הנוסעים שבחרו לעלות לרכב שלו,

להסיע אותם מתחנה לתחנה,

לקדם אותם על המפה לצעד הבא,

להביא אותם ליעד שלהם.

פשוט להיות נהג.

אבל הוא יכול לבחור להיות גם >

 

נוסע.

הוא יכול לנסוע כל יום מחדש

את הדרך המופלאה שמחברת בין ים לים.

הוא יכול לרדת ולעלות בכל אחת מ-36 התחנות שבדרך.

הוא יכול לעצור בכל תחנה,

להרים לו מזכרת או לקחת את מה ששכח שם בעבר.

הוא יכול לחוות את המסע בעצמו.

 

כל ילד שמגיע לעולם

מתחיל מסע חדש ומרהיב משלו.

 

וכל ילד שמגיע לעולם שלנו,

מצטרף למסע שלנו,

המסע שכל אחת מאיתנו התחילה אי אז,

בתחנה אחרת.

 

אנחנו יכולות להיות הנהג:

להרות, ללדת, לגדל, להלביש, לנקות, להאכיל,

למדוד חום, לצלם, לקנות בגדים…

וזה כל כך הרבה, להיות נהג.

ובטח להיות נהג של כמה קווים במקביל.

 

אבל אנחנו יכולות להיות גם הנוסע

ולהפוך את הדרך הזו,

לדרך שבה אנחנו עצמנו עוברות מסע.

דרך שבה אנחנו גם גדלות מתחנה לתחנה,

וכל עצירה במסלול, כל ירידה, מביאה לעליה חדשה.

 

בדרך הזו,

תחנות במסע של הילד שלנו

יקחו אותנו כמו במכונת זמן,

לתחנות שעברנו בהן פעם

לתחנות שהשארנו בהן כילדות

צרור צורב של זכרונות, חלקים בלתי פתורים

שהשאירו אותנו עם כאב עמום, דפוסי חשיבה מסוימים ומנגנוני הגנה

שכל נגיעה קטנה בהם, מקפיצה אותנו על הרגליים בבהלה.

 

כשהחבילות האלה נשארות סגורות,

הן מכבידות על המסע שלנו.

כשהן עולות איתנו לאוטובוס,

הן הופכות למשא שגם הילדים שלנו נושאים איתן.

צרורות שמתגלגלים ממסע למסע, מדור לדור.

 

הדרך הזו היא הזדמנות בשבילנו

לרדת בתחנות האלו

לפתוח בידיים הבוגרות שלנו היום

את החבילות שהילדה שהיינו השאירה שם.

להציץ לתוכן באומץ, ולספר סיפור חדש.

 

לשחרר את האבנים הכבדות הלאה;

למצוא להן מקום לנוח,

שלא ימלאו גם את התרמילים של הילדים שלנו.

 

אימהות זו מסע.

מסע משותף של גדילה והתפתחות.

מסע של עליות, ירידות, תחנות וצמתים.

עם כל ילד,

אנחנו עוברות מחדש את אותה הדרך,

ולמרות שזה אולי לא נראה כך,

זו דרך חדשה לגמרי.