הנה זה בא.

העיניים מתעגלות, הידיים נקפצות, הלחיים מאדימות,

הגפיים נזרקות לכל הכיוונים והפה נפער לשאגה…

את כבר מזהה את הרגע הזה בהילוך איטי,

הנה מגיע עוד טנטרום.

הלב שלך צונח.

 

פעם הייתי שונאת טנטרומים.

התייחסתי אליהם כמו תופעת לוואי של גדילה,

כמו גזים, כמו שיניים, כמו גמילה.

פותחת שעון ומחכה שזה יגמר,

תוך כדי שיורה לכל הכיוונים בניסיון למצוא את הדרך לסיים אותם

כמה שיותר מהר, עם כמה שפחות נזק.

 

אבל היום אני רואה טנטרומים לגמרי אחרת.

היום הם רגע מזוקק של גדילה, התפתחות, רגש טהור

והצצה לתוך האישיות המרגשת שמתפתחת בתוך הילד האהוב שלי.

הכל השתנה כשהחלפתי רכב.

התחלתי לנהוג במסוק במקום בדחפור.

 

זה לא באמת משנה מה הייתה העילה המקורית של הטנטרום.

בדרך כלל זו לחיצה אקראית על המתג שמפעיל אותו

ויוצר את המופע המרהיב והמבהיל הזה

של ילד מתוק ויפה עיניים שהופך בבת אחת לייצור מבהיל חסר עכבות

שמסוגל לטרוף את כל מי שבא ליד, או לכל הפחות להחריש זמנית את אוזניו.

 

חלקיקי שניות לפני שכל זה קרה

מישהו לחץ על כפתור התסכול והפעיל אזעקה במערכת הלימבית שלו.

מערכת העצבים שלו הגיבה בעוצמה והפעילה את כיפת הברזל שלה

בניסיון ליירט את כל האיומים, סליחה התסכולים,

ולהבהיר שיש כאן צבא מיומן ודרוך לכל תרחיש.

זו תגובה לא הגיונית ולא פרופורציונלית –

אבל זו השיטה של מערכת העצבים.

הרדאר שלה סופר רגיש וזהיר, וכל איום קטן שנקלט בו,

מקבל תגובה מהירה שמתפוצצת לו בפרצוף.

 

כשזו מערכת כיפת ברזל טרייה מאד,

גיל שנתיים נניח,

היא עורכת ניסויים תכופים, מתפוצצת לעיתים קרובות

ואנחנו זוכים להרבה טנטרומים מבהילים

שמספרים לנו שהילד שלנו עובד במרץ על פיתוח הזהות העצמית

והאישיות האינדיבידואלית שלו.

 

את יודעת איפה מתחילה הבעיה האמיתית?

לא, לא באיום שנקלט במערכת.

גם לא באזעקה שהופעלה מהר מידי,

וגם לא בעוצמה של הטיל שנשלח כדי לטפל באיום.

הבעיה מתחילה כשאנחנו בעצמנו מפעילות את כיפת ברזל שלנו,

תופסות את הטיל שנשלח לחלל העולם כאיום שמכוון אלינו

מפעילות אזעקה ומתחילות לשגר לשם טילים.

 

במילים אחרות,

עכשיו זה קרב של מערכת לימבית נסערת אחת במערכת לימבית מוטרדת אחרת,

ובמקום שמערכת לימבית אחת תנשום עמוק, תתווסת ותוביל את המערכת הקטנה וחסרת הבשלות בשלום החוצה,

את מתערערת מול הטנטרום הזה ולא יודעת איך לצאת מזה,

מתפללת בליבך שהזמן יעבור.

אבל יש דרך אחרת –

וזה יקרה כשתרדי מהדחפור

ותעלי באלגנטיות למסוק.

כרטיס טיסה יחכה לך בפוסט הבא >