צעד שני בדרך להשכבה מחוברת ורגועה, ממש כאן >

 

ושוב הגיע הערב,

ואחרי יום עמוס, את קרובה לקצה

גם הילדים הגיעו כבר לקצה,

כשמאגר כוחות הנפש שלהם כבר כמעט מרוקן

הם ממש זקוקים לשנת הלילה הזו

כדי להתמלא, להיטען ולהתפתח

אבל בשביל לעבור לצד השני הם צריכים לפגוש

פחד גדול מאד, הפחד מפרידה

פחד שטבוע בנו בחלק הכי בסיסי של המח

שמחפש קשר כדי להתקיים ולשגשג.

 

צללנו ישר לליבת העניין,

הבנו שהגרעין הוא רצון לקשר ופחד מפרידה.

מצוידות בהבנה הזו, נתבונן עכשיו בהתנהגות של הילדים

זו שכל כך מאתגרת אותנו

ועם כל צעד שנתקדם, ניתן מענה מכיוון אחר

כך שהלב יתמלא בחום והמח יוצף בבטחון.

 

ורגע לפני שנדבר על ההתנהגות,

נדבר עלייך.

את כל כך רוצה להיות האמא הזו שמעניקה לילדים בדיוק מה שהם צריכים.

כבר מהרגע שהם נולדו, את נמצאת בלופ אינסופי של השקעה וחשיבה עליהם.

אבל כשמגיע הערב, מאגר הכוחות שלך כל כך מדולדל

ואת רק רוצה לסיים את האירוע הזה.

בשביל לעשות שינוי, צריך לפנות קצת מקום בלב העמוס שלך.

צריך להזריק לך זריקת אנרגיה לטווח קצר.

אז לפני הכל, נסי להקים לך תחנת רענון קצרה, רגע לפני סאגת המקלחות.

כוס קפה עם קוביית שוקולד, קריאה של כמה מילים או כל דבר אחר שעושה לך את זה.

זו עצירה קטנה שמחזקת את הגוף והנפש

ומביאה אותך לנקודת פתיחה אחרת לגמרי.

 

ועכשיו, נתקדם לצעד הבא:

לשחק אותה.

את קוראת לילדה להכנס למקלחת –

היא מדפדפת לעמוד הבא בספר וכאילו לא שומעת.

את אומרת לילדון שהגיע הזמן לישון –

הוא לא מוכן לעזוב את המשחק.

את מרימה את הילד כדי לזרז אותו –

הוא בועט וצורח.

את מכסה בשמיכה – הוא מעיף אותה בהפגנתיות.

את אומרת שמע ישראל – הוא מתחיל לפטפט בקולי קולות.

זה קורה במשפחות הכי טובות. וזו הסיבה >

 

ילדים אוהבים לעשות בדיוק ההפך

הם לא עושים דווקא

 

כל אחת מאיתנו נמצאת ביחסים שיש בהם קבלת הוראות ממישהו אחר.

זה יכול להיות בזוגיות, בעבודה או אפילו מול החמות או השכנה הדעתנית.

את מקבלת הוראה או בקשה חד משמעית

ובלב שלך מתחילה תסיסה פנימית של התנגדות.

ההתנגדות הזו שומרת עלייך, שלא תוותרי על עצמך.

שתצליחי לבטא את מה שחשוב לך ומה שאת באמת מרגישה.

 

מגיל שנתיים בערך מתחיל הרצון הפנימי לבצבץ,

ויחד איתו נולד הרצון הנגדי.

זה אינסטינקט מולד לכל דבר, שנועד לשמור עלינו מפגיעה

ולאפשר לנו צמיחה והתפתחות.

מה שנקרא "גיל שנתיים האיום" הוא מופע מרהיב של האדם

שהפעוט הזה גדל להיות.

ההוראה גוברת על הרצון הפנימי > היא נחווית ככפייה > אינסטינקטיבית יוצא החוצה רצון נגדי

 

לרצון נגדי יש עוד המון היבטים וצורות,

וכשהוא מכוון נכון, הוא הבסיס החשוב ביותר למוגנות אישית.

אנחנו נתמקד עכשיו רק בהתנגדות שמתעוררת לפני השינה,

כתוצאה מהבהלה שמתחילה לרחוש בפנים

ומעצם העובדה שזו שעה שמכילה רצף של הוראות

(תאסוף משחקים, תתרחץ, תאכל יפה, תצחצח שיניים, תיכנס למיטה, תהיה בשקט)

 

הדרך החכמה והרגישה ביותר למוסס את הרצון הנגדי

היא לבזוק אבקת קסמים של משחקיות

לסחוף את הילד לביצוע הפעולה בלי לעורר את הדחף להתנגד

(כן, דחף. זה לא חוסר משמעת. זה טבוע בו וגם בך)

יכול להיות שהרעיון זר לך, ששכחת מזמן איך משחקים

שאת רגילה לתקתק עניינים ואת לא כל כך משחקית מטבעך

זו מיומנות נרכשת לחלוטין, והילדים כל כך יתלהבו

שלא תוכלי שלא לנסות זאת שוב

 

אז מה תכל'ס?

הנה כמה דוגמאות:

במקום: "אלי, בוא למקלחת"

נסי: "כל הצפרדעים קופצים למים! בוא תקפוץ כמו צפרדע כל הדרך למקלחת"

במקום: "ליבי, תאספי את המגנטים"

נסי: "יואו, איזה רוח חזקה! כל המגנטים עפים ברוח ונופלים ישר לתוך הקופסה"

תוך כדי שאת מנופפת במגנטים וקולעת לקופסה.

במקום: "עכשיו נכנסים למיטה!"

נסי: "מי בא להתגלגל איתי על המיטה כמו דובים בשלג?"

 

בצעד הבא,

נדבר קצת על השכבות ארוכות מידי

ועל ילדים שלא מצליחים להכנס לשינה.