הים השחור
נתחיל במשחק הפשוט והעמוק ביותר.
פשוט – כי הוא לא דורש התארגנות או רכישת ציוד.
להפך, ככל שהגרויים יהיו פשוטים יותר, ההשלכה של הילד עליהם
תהיה רחבה יותר.
עמוק – כי הוא מאפשר מרחב מדהים
שכל כך הרבה דברים יכולים להתחולל בתוכו:
עיבוד של חוויות קשות
וויסות של חוויות מציפות
פורקן לרגשות עזים
ביטוי של רגשות חבויים
מקום בטוח שאפשר לחקור בו את כל מה שלא בטוח, את החלקים המערערים של החיים.
איך בונים את המרחב הזה?
- מספקים גירויים קטנים.
דמויות, מכוניות או בובות כדי להוביל למשחק סימבולי.
מטפחות, תחפושות וכלי בית ישנים כדי להוביל למשחקי דמיון.
חומרי גלם ליצירה כמו פלסטלינה או צבעים כדי להוביל ליצירה משחקית.
- מספקים נוכחות אוהדת ונוסכת בטחון.
מרחב משחקי עושה את העבודה כשהוא לא מכיל אלמנטים של לחץ,
כשלא צריך להסתכל מעבר לכתף לבדוק אם אמא שמעה מה אמרתי,
כשלא מחכים לתגובה של אמא או למחיאות הכפיים שלה.
את רק צריכה להיות שם באזור
כדי לתת למשחק מסגרת ולאפשר לו להתפתח
בלי להתערב, בלי לנתח, בלי להציע פתרונות
פשוט לתת למשחק לקרות,
ולאפשר לילד להכנס לתוך בועת הנוכחות של המשחק.
נקודה להתבוננות
משחקי הרכבה כמו לגו לפי דגם ופאזלים לא עושים עבודה רגשית עמוקה.
הם לא מתאימים למרחב טיפולי ביתי.
הם כן מתאימים למשחק משותף בזמן איכות (הרחבה בפוסט הבא).
הרכבה של פאזל לא מעבדת רגשות,
היא כן נותנת מענה לצורך בחוויה של סדר, של ארגון החיים מהחדש.
אני משתמשת בפאזלים כדי למשוך למשחק
ילד "תקוע" שלא מצליח לצלול בעצמו לתוך הים,
ולגלות בתוכו את המשחקיות שלו.
אחרי הרכבה של פאזל אחד יחד, כשכבר נוצרת אווירת המרחב המזמין והבטוח,
אני מובילה אותו בעדינות
לתוך מרחב משחקי עמוק.
בפוסט הבא, נצלול לתוך האוקיינוס השקט >