רק עוד צעד אחד ואנחנו שם.

בעצם, זה יומרני מידי להגיד שסיימנו את המסע,

כי כמו כל מסע של התפתחות אישית,

גם התפתחות אימהית היא ספירלית,

ובכל פעם שתגיעי לאותן תחנות

תגלי שיש בך עומקים נוספים ותובנות חדשות.

 

אז אנחנו מסיימות היום סיור מודרך קצר,

בתחנת ההשכבה לשנת לילה

במסלול הגישה ההיקשרותית – התפתחותית

והיום נדבר על צעד מכריע:

שינוי פאזה

 

כמו שכבר שמת לב,

הדרך לוקחת אותנו במסלול שהוא לא שחור ולבן

אלא הרבה מאד הקשבה ללב

וחיבור לידע האינטואיטיבי שטבוע בך

שמובילים אותנו בעדינות לעמדה נפשית אחרת

מול התפקיד האימהי שלנו

 

אבל מה עושים כשהחיים עמוסים מידי

בשביל לשמוע את מה שהלב מנסה להגיד?

איך מקדישים זמן לכל הכלים האלה של משחק, איסוף, גישור

כשכל מה שאת שואפת אליו בערב הוא רק קצת שקט?

את צודקת. זה קשה.

 

יש שינויים שמגיעים מעצמם, בשקט

בתקופות בהן הנפש מתפנה קצת והלב מתרחב

ויש שינויים שאפשר לחתור אליהם

גם כשממש חנוק והחיים מאתגרים כמעט בכל היבט

אם מצליחים להחזיק בראש

שבעקבות השינוי תבוא גם הקלה וצמיחה

 

שינוי פאזה הוא שינוי כזה,

שיכול להעמיס בהתחלה, אבל עם הזמן

הוא יביא לחיבור מחדש לתפקיד הכל כך מיוחד שלך.

אז למה תכלס אני מתכוונת? >

 

הפעם אנחנו לא מדברות על הילדים

על הפחד, התסכול או הצרכים שלהם

הפעם נדבר על איך מתנהלת בתוך הבלגן הזה של הערב

שדורש ממך כל אנרגיה אפשרית ומביא אותך לקצה

 

לצעקות, לעונשים, לאיומים, לביקורת ולמילים פוגעות.

כולנו נופלות בזה.

אבל אולי יש דרך אחרת?

אולי במקום להתייחס לשעת ההשכבה כמו הפרוסה האחרונה בעוגה,

כמו המשימה האחרונה בלו"ז, כמו 10% האחרונים של היום,

נהפוך את ההשכבה וכל מה שמסתעף ממנה,

לחלק המרכזי של היום?

 

רעיון מוזר, את אומרת לעצמך.

הרי אחרי צהריים יש חוגים, חברים, גינה, שיעורי בית,

זמן איכות, ביקור אצל סבתא או סתם משחק קליל על הרצפה

לזמן השינה בכל מקרה נגיע, למה להרוס את היום?

 

כי ההשכבה לשנת לילה מתוזמנת לרגע שבו את הכי עייפה.

כי השכבה לשנת לילה טומנת בחובה חלקים רגשיים חשובים

שדורשים תשומת לב ותגובה מותאמת שלנו.

כי השכבה רגועה ומלאה בחיבור עמוק, משפיעה באופן דרמטי

על היום שיגיע מחר.

כי השכבה לשנת לילה מסכמת את כל ההשקעה האימהית שלך לאורך היום

וזה הדבר האחרון שהם קולטים לפני שהם שוקעים בשינה.

 

אז מה אני מציעה בעצם?

לשנות את התפיסה שלנו לגבי ההשכבה.

כשאת עוברת בראש על המשך היום שלך, תני להשכבה פי 2 זמן,

על חשבון פעילויות השגרה של אחרי צהריים.

במקום להתייחס אליה כאל משהו שעושים על הדרך,

תהפכי את זה למשהו שחשוב לך ברמה האישית,

למפגש עם האימהות שלך, למפגש עם הלב של הילדים שלך,

וכמו לפני פגישה חשובה –

תכניסי משהו קטן לפה, תעשי לעצמך איזה ריסטארט קטן ותנשמי עמוק.

תרימי לעצמך על האמא המופלאה שאת.

ורק אז, תצאי לדרך.