ראש חודש אדר עוד רגע כאן, זורק אותנו הישר לתוך חודש שבו אנחנו אמורים לשמוח. ואם השמחה לא מתניעה את עצמה, קחי איזו תחפושת מבד ניילון שיוצרה בסין, צלופן עם כמה ממתקים זולים או סעודה משובחת אצל השוויגער. איך את לא שמחה עדיין?

שמחה, או הרמוניה פנימית, תחושת שלווה של חיבור עצמי, הייתה אמורה להיות ברירת המחדל שלנו. אבל לרובינו ברירת המחדל היא סטרס, דריכות קבועה, ניסיון להחזיק מעמד בגלגל המטורף הזה שאנחנו רצות עליו, או במילים אחרות: לשרוד. רגעים קטנים של שמחה אמיתית קורים לנו כשאנחנו מחוץ למירוץ, ברגע של חיבור פנימי עמוק, ברגע שבו מפלס הסטרס שלנו יורד ופחות מסוכן להרגיש עד הסוף. אם את אישה עם רגישות גבוהה, כנראה שהתיאור הזה לא זר לך. כשמערכת העצבים עובדת שעות נוספות, כשהיא מאומנת לזהות תמורות דקות, ויותר מידי דברים הם טריגר – היא הופכת למערכת רגישה כזו, שרואה יותר רע מטוב, שמצפה לאסון יותר מאשר לנס.

מה בכל זאת במצוות ובמנהגים של פורים וחודש אדר, יכולים לרמוז לנו על הדרך להוסיף קצת שלווה בתוך הסטרס? מה בתחפושות, משלוחים ורעשנים יכול להוסיף שמחה פנימית לילדים שלנו? בואי נתבונן קצת בסמליות שלהם.

ראש חודש אדר אמרנו? נתחיל ממש בהתחלה. "משנכנס אדר מרבים בשמחה"; לא נהיים בשמחה, לא מתמלאים בשמחה – מרבים בשמחה. במילים אחרות, מוסיפים עוד ועוד רגעים של שמחה ומערבבים אותם בתוך קערת הרגשות שלנו, שהיא, מה לעשות, לא מאד שמחה. זה כמו לשתות את הקפה שלך עם עוד 2 כפיות סוכר, לא לשתות את הסוכר עצמו. ההבנה הזו מחברת את אדר למציאות האמיתית שלנו והופכת את השמחה לקצת יותר אפשרית, קצת יותר מחוברת ללב הסוער שלנו.

ואז, יש שבועיים של הכנות, שיטוטים וסיעורי מוחות לקראת המוצר המוגמר, משלוח מנות, שכבר מזמן איבד את המהות שלו. בשונה ממתנות לאביונים, שהוא הענקה של משהו משלנו למי שאין לו, משלוח מנות הוא כלי ליצירת קשרים הדדיים. כלי לפתוח את הדלת ללב של השני. ובמילים של ייצורי הפלא, זה הוויסות ההדדי. כולנו צריכות דמות, עדיף יותר מאחת, שתהיה דמות הוויסות ההדדי שלנו. כך בני אנוש פועלים: אנחנו משקיעים הכי הרבה אנרגיה בדמויות שקרובות לנו אבל ניזונים מהן לא פחות בחזרה. משלוח מנות מזכיר לנו כמה האפשרות להתווסת, להרגע, לשתף או רק להניח את הראש על כתף של מישהו – חשובה לבריאות הנפשית שלנו, ויותר מכך, לאנרגיה האימהית שלנו.

תחפושות? הן לוקחות אותי כבמטה קסם לתוך עולם המשחק. זה שילדים בוראים באופן טבעי, וזה שאנחנו המבוגרים מתקשים כל כך לצלול לתוכו. משחק הוא הדרך לחבר בין המציאות שבחוץ, לחוויה שבפנים; משחק הוא הדרך של המח לעבד אירועים וחוויות ולעכל אותן. סביבה שמעודדת בריאות נפשית ומצמיחה ילד מחובר לעצמו ומשגשג מבחינה רגשית, היא סביבה שמאפשרת הרבה משחק. מרחב טיפולי לילדים הוא מרחב ששם דגש על משחק, וגם אנחנו, כהורים יכולים להפוך את הבית למרחב שמעודד משחק. הדרך לשם עוברת בהבנה שכשאת רואה ילד משחק, את לא רואה ילד שמעביר את הזמן – את רואה ילד גדל, מתפתח, לומד. תחפושות הן צעצועים משובחים. הן מאפשרות משחק עשיר, מלא בסימבוליות ותובנות. אצלנו בבית, לא נדיר לראות אריה מתגושש עם טייס קרב באחר צהריים שגרתי, או כבאי וכלבלב משחקים במגנטים. ערב פורים זה זמן טוב לקנות תחפושות סימבוליות שישאירו אתכם את קסם משחקי התפקידים לאורך כל השנה. בטור הבא נמשיך לחקור את הסמלים המעניינים האלו של פורים ומה אפשר לקחת מהם. יש לך תובנה פורימית-היקשרותית מעניינת? כתבי לי, בואי נכין לנו מגילה.

פורסם במקור במגזין הדיגיטלי "פינקל ושות'" של העיתונאית אפרת פינקל.