כולם מתחפשים השבוע. ואת?

את לא צריכה לקנות תחפושת כדי להרגיש לרגע מישהו אחר.

את מלהטטת בין תחפושות, מחליפה זהויות, משלבת כובעים

בכל יום מחדש.

 

מהרגע שהפכת לאם, התחלת להסתובב עם מזוודה.

מזוודה עמוסה בזהויות.

ומאז, את פותחת את המזוודה כמה פעמים ביום, לפעמים כמה פעמים בשעה,

ועוברת מדמות לדמות.

לפעמים את מלהטטת בין הכובעים,

לפעמים את כל כך עייפה שאת מתבלבלת,

שמה את הכובע של הזהות ההיא עם הבגד של האישה הזו,

לפעמים באמת שאין כבר כח, ואת פשוט שמה אחד מעל השני,

שכבות של זהויות.

 

ומתחת לכל הזהויות האלה, שוכנת מישהי שהיא את.

היא לא בת הזוג שאת,

היא לא האמא שאת,

היא לא האישה העובדת או הלא עובדת שאת,

היא לא הדמות החברתית שלך,

היא לא השליחה שאת,

היא לא החלומות שאת,

היא לא השווי הכספי שלך,

היא פשוט את.

 

כשהפכת לאם,

כבר היית אדם בוגר,

שסיים את תהליך ההתבגרות וההתפקחות שלו

(או שלא, וזה נושא נוסף להעמיק בו…).

הייתה לך תמונת עתיד בראש,

היו לך הכובעים הקבועים שחבשת,

הייתה לך זהות אישית משלך.

ואז, הפכת לאם,

וזהות חדשה חדרה את כל השכבות,

דחקה את הזהויות הקודמות,

הסיטה בגמלוניות את כל מה שהיית עד עכשיו,

השתלטה על כל מרווח פנוי והפכה להיות מי שאת.

 

הורות היא תהליך התפתחות מתמשך,

ממש כמו ילדות והתבגרות.

וכשאת אמא למספר ילדים,

הזהות ההורית שלך נמתחת לכל עבר,

משתנה ומצמיחה שבילים חדשים

שולחת אותך לכיוונים שונים ואפילו מנוגדים;

עם המתבגרת את מתכוננת לשחרור מהקן,

כשבאותם רגעים בדיוק את שקועה בסימביוזה עם הגוזל החדש.

 

ובינתיים ברקע, הזהויות האחרות שלך נעות באי נוחות.

בתקופות של הורות אינטנסיבית,

הזהות ההורית מקבלת את הזרקור

וכל השאר מחוץ למעגל האור.

הזהות המקצועית מיטשטשת, או נאבקת על קיומה;

הזהות הזוגית נלחמת למלא את שאריות תשומת הלב;

והזהות האישית, לא פעם, נדחקת לתחתית המזוודה,

מתקמטת מתחת לכובעים האחרים.

 

זה בסדר להתגעגע לפעם.

זה בסדר להרגיש לפעמים שמה שאת לובשת עכשיו זו תחפושת.

זה בסדר להתגעגע למי שהיית. למי שאת.

זה בסדר להרגיש הודיה גדולה ואכזבה גדולה בנשימה אחת.

זה בסדר להרגיש שהחלפת הזהויות התכופה של בית-עבודה-ילדים

מביאה אותך לקצה.

זה בסדר לשים בצד את הזהות המקצועית וללבוש את הזהות ההורית בלבד;

וזה בסדר, לנסות בכל זאת להחזיק בכל החלקים שלך, כי כולם חשובים לך.

וזה בסדר, אחרי שנות הורות אינטנסיביות, לרצות לטרוף את העולם וללמוד מקצוע חדש,

זו הזהות האחרת שמציצה החוצה שוב.

זה בסדר להרגיש שמתחשק לך לקרוע את המסכה מעל הפנים

ולצעוק: לא ידעתי שזה יהיה כל כך קשה!

 

אבל את יודעת מה?

זה לא שאת שמה את הזהויות האחרות שלך בצד, להעלות אבק.

כי בינתיים, הזהות האימהית שלך תופסת הרבה מקום.

היא לא מסתפקת במה שהיית, עד שהיא באה.

בזמן שאת לומדת אותה, ומקשיבה למה שיש לה ללמד אותך,

הלב שלך מתרחב ומתרחב,

הלב שלך מאפשר לה לגדול בתוכך

ועם כל אתגר הורי חדש,

היא מבקשת עוד קצת מקום, עוד חדר בלב, שממשיך לגדול עבורה.

וכשהאיזון יחזור שוב לחייך;

וחלקים נוספים שלך יחשפו לאור;

את תביטי בעצמך ולא תאמיני

כשתגלי כמה גדלת (מבפנים!) בינתיים.